פתגמים
     

היין במסורת ישראל

בטוב לבו של אדם ביין, נפתחות גם חרצובות לשונו והוא מתחיל לפטפט. במצב זה, הוא עלול גם לחשוף סודות ומחשבות שלא היה רוצה לגלות.

נוסף לפירוש המילולי של הביטוי, יש לו גם רובד מספרי, הערך המספרי של כל אחת משתי המלים, יין וסוד, הוא 70.

מקורו של הביטוי הוא בתלמוד הבבלי, מסכת סנהדרין ל"ח, א'. שני בניו של החכם רבי חייא, יהודה וחזקיה, התארחו אצל רבי יהודה הנשיא. במהלך הארוחה שתקו ולא אמרו דבר. רבי יהודה ציווה לתת להם יין כדי שיתחילו לדבר. לאחר שהשתכרו החלו להגיד דברים קשים על רבי יהודה הנשיא, שכמובן כעס מאד. אז אמר לו רבי חייא שלא יכעס, כי "יין ניתן בשבעים אותיות וסוד ניתן בשבעים אותיות – נכנס יין, יצא סוד".

אמר רבי יהודה הלוי ברבי שלום, בלשון עברי שמו יין, ובלשון ארמי חמר. בגימטריא מאתים וארבעים ושמונה, כנגד רמ"ח איברים שבאדם. היין נכנס בכל אבר ואבר והגוף מתרשל והדעת מטולטלת. נכנס היין והדעת יוצאת. וכך שנה רבי אליעזר הקפר, נכנס יין יצא סוד. נכנס היין שהוא שבעים ויצא סוד שהוא שבעים. לכך נצטווה כהן גדול שלא ישתה יין בשעת עבודה, כדי שלא תטלטל דעתו, אלא משמר התורה ומשמר הדעת (תנחומא, שמיני, ה).

איכות היין ביהודה כסמל לאומי לגאולה ולחוסן כלכלי

  |  תלמוד בבלי פסחים מב:

אמר רב נחמן, בתחילה כשהיו מביאים נסכים מיהודה(הכוונה לנסכי יין לבית הקדש) לא היה יינם של יהודה מחמיץ עד שנותנין לתוכן שעורים.(כלומר היה יין משובח שהייתה בו ברכה מיוחדת שכדי שהיין יחמיץ צריך להתאמץ ולהטיל בו שעורים) והיו קורים אותו חומץ סתם. ועכשיו(משחרב בית המקדש) אין יינם של אדומים מחמיץ עד שנותנים לתוכו שעורים וקורין אותו חומץ האדומי – לקיים מה שנאמר אמלאה החרבה, אם מלאה זו(מלכות יהודה וישראל) חרבה זו(מלכות אדום) ואם מלאה זו (מלכות אדום) חרבה זו(מלכות יהודה).

הערות בשולי המאמר

• באותה תקופה היין והמסחר ביין היה מעמודי התווך של הכלכלה ביהודה.

• חורבן בית המקדש הוא חורבן ממלכת יהודה והיין שהחמיץ מסמל את המלכות שחרבה והחמיצה.

• והיין שלא החמיץ באדום, מסמל את עלייתה העולמית והכלכלית של מלכות אדום.


יין, זוגיות וכבוד האישה

  |  ברכות נא עמוד ב

עולא הזדמן לביתו של רב נחמן (בבבל). אכל לחם וברך ברכת המזון. ברך על כוס יין שתה ונתן הכוס לר' נחמן. (מנהג ישראל לברך על כוס יין בסוף ברכת המזון ולשלוח את הכוס לאשה (ביטוי לאהבה, לחיזוק הזוגיות ולברכה בבית) אמר לו ר' נחמן שלח את הכוס לאשתי ילתא, אמר לו כך אמר ר' יוחנן אין פרי בטנה של אשה מתברך אלא מפרי בטנו של איש שנאמר ו"ברך פרי בטנך", לא נאמר ביטנך אלא בטנך. שמעה זאת ילתא אשתו של ר' נחמן הלכה למרתף היין ושברה 400 חביות של יין...ביקש ר' נחמן לפייסה בכוס יין אחר ושלחה לו חזרה "ממהדורי מיליה ומסמרטוטי כלימי". (בתרגום בסגנון חופשי השיבה לו – הכל דיבורים, כוס של ברכה לא קיבלתי ממך...)

הערות בשולי הסיפור:

המספר 400 בספרות חז"ל מייצג עניין של חשיבות, כבוד והערכה. מערת המכפלה נקנתה ב 400 שקל כסף עובר לסוחר. כמו כן מסופר, על אשה נכריה שביזו אותה בשוק ושילמו לה פיצוי של 400 שקל.

הפגיעה בכבודה של ילתא, עלתה לר' נחמן 400 חביות ייו. המספר 400 במקרה זה מלמד על ערכה של כוס יין בברכת המזון מצד אחד ועל חשיבות הזוגיות ומעמדה של האשה כמרכז ברכת הבית מצד שני.


שמחה בבשר ויין

הביטוי "יין ישמח לבב אנוש" בא להלל את שתיית היין. מקורו בתהילים ק"ד, ט"ו:

וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב-אֱנוֹשׁ, לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן; וְלֶחֶם – לְבַב-אֱנוֹשׁ יִסְעָד.

שנאמר "ושמחת בחגך", במה משמחם? ביין. רבי יהודה אומר: אנשים בראוי להם ונשים בראוי להן. אנשים בראוי להם – ביין, ונשים במאי? תני רב יוסף: בבבל – בבגדי צבעונין, בארץ ישראל – בבגדי פשתן מגוהצין. תניא רבי יהודה בן בתירא אומר: בזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר שנאמר "וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלהיך", ועכשיו שאין בית המקדש קיים, אין שמחה אלא ביין, שנאמר "ויין ישמח לבב אנוש". (תלמוד הבבלי, מסכת פסחים, ק"ט, א')

היות היין והבשר סמלים לשמחה הובילה לטביעת הפתגם "אין שמחה אלא בבשר ויין".